כשלצלם עיתונות באמת אכפת - - יוג'ין (ויליאם) סמיט W. Eugene Smith - 12/4/2009


כשלצלם עיתונות באמת אכפת - יוג'ין (ויליאם) סמיט W. Eugene Smith


מאת: קובי גופר


 







יוג'ין סמיט הפך עוד בימיי חייו לאחד מצלמי העיתונות המוערכים בעולם הן מצד הצופים והן מצד צלמי העיתונות האחרים, עקב עקשנותו וחוסר ההתפשרות שלו מול עורכי העיתונים, ובעיקר עקב דבקותו באמת הפנימית שלו. יוג'ין נולד ב 1918 בקנזס, ארצות הברית. כבר באמצע שנות השלושים הוא צילם צילומי עיתונות עבור עיתונים מקומיים (בעיקר צילומי ספורט), בשנות העשרים לחייו עבר יוג'ין לניו-יורק, שם החל לעבוד בעיתון Newsweek ולאחר זמן קצר עבר לעבוד עם עיתונים גדולים כגון Life, The new york time. לאחר עשיית כמה כתבות מוצלחות ב Life יוג'ין "אולץ" לעזוב את העיתון לאחר שלא הסכים לצלם את הכתבות במצלמת 4x5 (פורמט גדול), הוא טען שהמצלמה גדולה מידי ושהוא לא יכול להתקרב איתה מספיק אל הנושא ושהיא מפריעה לו ליצור עם המצולמים קשר אישי. ב 1942 בזמן מלחמת העולם השניה יוג'ין הפך לצלם מלחמה בשביל Ziff – Davis ואח"כ שוב בשביל Life,  הוא צילם את הקרבות עקובי הדם בין האמריקניים ליפנים


 


במהלך הקרבות הוא צילם 26 קרבות בים ו-13 מבצעי פלישה של האמריקאים, הוא תמיד שאף להיות בשורה הראשונה של הקרב וזאת כדי להעביר לצופה את המושג "יום בחייו של לוחם בשורה הראשונה". אך ב 23 למאי 1945 הוא נפצע קשה מאוד מפגז מרגמה, הפגיעה החמורה היתה בעיקר בפנים ובראש.במשך שנתיים הוא עבר תהליך שיקום קשה ומיגע שבמהלכו הוא לא צילם כלל, היה ספק עם יחזור אי פעם לצלם שוב, אך יום אחד כאשר יצא לטיול קצר עם שני ילדיו הקטנים הוא צילם את אחת התמונות המפורסמות של המאה העשרים




(תמונה זו ניבחרה לסיים את תערוכת הענק Family of man כמה שנים אחרי שהיא צולמה). בראיון שהוא נתן שנים אחרי שהתמונה צולמה הוא טען שתמונה זו החזירה לו את טעם החיים ואהבת הצילום. יוג'ין שינה את הגישה העיתונאית הישנה שבה הצלמים "שמו את עצמם במקום הקורא", הוא טען שצלמי העיתונות צריכים "לשים את עצמם במקום הנושא מצולם". במהלך סוף שנות הארבעים ובשנות החמישים יוג'ין סיפק מספר כתבות מדהימות עבור עיתון Life, בכל הכתבות מתאפיינים הרגישות והאינטמיות שיוג'ין מגיע עם מצולמיו – דוגמא מעולה לכך היא כתבת "הרופא הכפריCountry Doctor ב 1948, יוג'ין הגיע לעיירה קטנה בהרי הקולורדו שם שהה מספר שבועות ותיעד את עבודתו הקשה של הרופא היחיד בעיירה


 


בתקופה זו הדרך היחידה של הרופא להגיע לחוות המרוחקות אחת מהשניה, היתה ללכת ברגל, לפעמיים עשרות קילומטרים ביום. במהלך התקופה שהוא שהה שם, יוג'ין "נצמד" לרופא כל הזמן וכך לאט לאט נכוחתו כבר לא הפריעה לרופא ולתושבי הערייה ובסוף הוא הצליח להשיג את התמונות האינטימיות ביותר שצולמו (ופורסמו) עד לאותה תקופה של אדם במהלך עבודתו. דרך הצילומי המרשימים אנו רואים רגעים איישים ולעיתים קשים שהרופא עובר ביום יום


 


יוג'ין צילם מספר כתבות נוספות כגון:


Hard Times on Broadway


Spanish village


Nurse Midwife


Great Britain




ב 1954 צילם יוג'ין את הכתבה Man of Mercy שהיתה על Dr. Schweitzer באפריקה


 


זו כתבת עומק מדהימה על חייו ופועלו של Dr. Schweitzer , לימים יצא לאור ספר שלם הכולל  צילומים מתוך העבודה הזאת, אך כתבה זו הביאה להתפטרותו החוזרת מעיתון Life כאשר העורכים לא הסכימו לפרסם אותה כמו שיוג'ין רצה. יוג'ין התקבל לסוכנות הצילום המוערכת Magnum (שבהזדמנות אני אכתוב עליה כתבה שלמה), שם צילם פרוייקטים מרשימים כגון ה Smoky City. כתבתו האחרונה היתה בעיירה קטנה בשם Minamata אשר ביפן (ב1972), תושבי עיירה זו הורעלו לאיטם עקב זיהום כספית שהמיפעל היה מזרים באופן קבוע קבוע למי התהום ולנחלים שבסביבה, כתוצאה מכך נולדו ילדים רבים עם פגמים ומומים קשיים


 


יוג'ין, כאחד שתמיד נלחם להוציא את האמת והצדק לאור, ניסה להסביר למנהלי המפעל את הנזק שהם עושים לתושבים, דבר שבמהרה התפרש על ידם כאיום ותוך זמן קצר בריונים מטעם המפעל תקפו אותו קשות, הם שברו לו את המצלמות והכו אותו נימרצות, הוא עיבד את הראיה בעין אחת ורגליו נישברו. אך רוחו לא נישברה ובעזרת אישתו (היא צילמה את סוף הכתבה לפי הנחיות שלו) הוא סיים את הכתבה ופירסם אותה, מספר חודשים לאחר מכן סגרו את המיפעל המזהם. ב 1978 בגיל 59 ניפטר יוג'ין. להרבה ממכריו וממעריציו יש הרגשה של החמצה שצלם כל כך מוערך ניפטר בגיל יחסית צעיר, שהוא לא הספיק לסיים את כל הכתבות שהוא רצה לצלם, אך כמו ברוב עבודותיו אין סוף ברור ומוחלט של הנושא, אנחנו כמעט ולא נתקלים בצילום שמסכם את הכתבות שהוא עושה, יוג'ין תמיד השאיר חלק מהסיפור לא פתור, הוא צוטט פעמיים רבות אומר "אני תמיד רוצה להשאיר קצת שיהיה גם למחר". ובכך סיים את חייו לפי הכלל שהוא קבע שנים רבות קודם לעצמו.


 


חומר קריאה נוסף


 










 


הכותב – הוא מרצה לצילום ומנהל המרכז לצילום טכניון